הייתי השבוע באירוע.
יותר נכון בהפקה.

הכול שם היה מתוכנן.
קונספט ברור,
שפה אחידה,
ותחושה שמישהו חשב
על החוויה עד הפרט הקטן.

ואז חשבתי על הלקוחה משבוע שעבר.
זו שכתבתי עליה,
ושכבר הספקנו להיפגש השבוע.

פתאום היה לי הרבה יותר ברור
מה התהליך שהאתר שלה עבר.
ולמה הוא מרגיש
כמו להיכנס לאולם באמצע הרצאה.

יותר כמו אירוע
שלא באמת תוכנן.
כזה שנבנה משליפת פתרונות רגעיים.

זה לא שספונטניות היא דבר רע.
אבל כשיש מהלך עם יעד
ספונטניות לבד לא מספיקה.

בפגישה השבוע הבנתי בדיוק
מה קרה לאתר שלה.

הוא התחיל ממיזם שלא למטרות רווח.
כוונה טובה.
ערך אמיתי.

אבל בלי שאלה בסיסית אחת:
איך הדבר הזה אמור לעבוד כמוצר.

ומשם
טלאי על טלאי.
שיפורים קטנים.
פתרונות לתקלות.

אף פעם לא הייתה עצירה
לחשוב מוצר.

וכשאין תכנון מוצר,
גם חוויית המשתמש נשברת.

אפשר להמשיך לגשש
ולכבות שריפות.
ואפשר לעצור,
ולהחליט איך המוצר
צריך באמת לעבוד.

ובסוף הפגישה,
כבר היה ברור שיש כאן כיוון אחר.

כזה שלא חשבנו עליו בהתחלה.
הרבה יותר מדויק
ממה שדמיינו שאפשר להוציא מזה.

עוד לא יכולה לשתף
בעז״ה כשיהיה מוכן…